את סוף אותו שבוע שבו התחילה המלחמה, בילו סגן מנהלת המרכז הרפואי שמיר, ד"ר דניאל טרוצקי, וילדיו באילת. הבונדינג המשפחתי כלל בעיקר טיולי שנורקל מאתגרים לאורך החופים. "עד שמוקדם באותה שבת, הנייד שלי הבהב ברצף הודעות ווטסאפ מהחבר'ה שלי ביחידה ומבית החולים".
בשלב הזה, מתאר ד"ר טרוצקי, "כבר היה ברור שמשהו לא רגיל מתרחש. אבל העוצמות של אותו אירוע, לא היו עדין ברורות ובכל זאת החלטתי להתפנות מאילת כמה שיותר מהר". ד"ר טרוצקי (44), נשוי ואב לשלושה הוא מומחה ברפואה דחופה ומנהל רפואי ועמית בתוכנית מעוז ומשרד הבריאות לעתודה ניהולית.
3 צפייה בגלריה
"לא אשכח אף פעם את המבט של האבא". ד"ר דניאל טרוצקי, סגן מנהלת המרכז הרפואי שמיר - אסף הרופא
(צילום: דוברות המרכז הרפואי שמיר)
"התחלנו להצפין כשאני מבקש מחבר שיחכה לי בכביש 6 כדי להחזיר את הילדים הביתה לשרון, ואני המשכתי לבית החולים". כל הדרך צפונה כשהוא ממשיך לקבל עדכונים מהגזרה הבוערת, עברה עליו בהתלבטות לא פשוטה. "האמת שנקרעתי בין שתי המחויבויות שלי - ליחידה המיוחדת שבה הייתי לוחם בסדיר וכיום כשאני קצין רפואה שלה במילואים, ולבית החולים. בנוסף להיותי סגן המנהלת, אני גם נציג ההנהלה לשעת חירום.
ד"ר דניאל טרוצקי: "בשלב הראשון קלטנו פצועים שהגיעו בסבבי מסוקים, כשעל היסעור 15 חיילים ועל הבלק הוק שלושה. המפונים בפינוי הראשוני היו פצועים קשה ואנוש. באחדים בוצעה החייאה ואת האחרים גלגלנו במהירות לביצוע ניתוחי חירום"
"ההתלבטות הייתה קשה במיוחד כי ידעתי שבשני המקומות האלה, הצבא והאזרחות, הייתי חיוני באותו הזמן". אבל כיוון שבחירום הוא מרותק לבית החולים, הדילמה נפתרה מאליה. "הגעתי לבית החולים ב-11:30 בבוקר, כשכבר היה ברור שמדובר באירוע רב-נפגעים. בלי שהות, יחד עם חברי ההנהלה, נכנסתי לתכלל את האירוע הזה".
עוד בנושא זה:
איך נערך בית החולים לכזה מגה אירוע מעכשיו לעכשיו?
"יש לנו פרוטוקול חירום שמדייק את סדר ההיערכות, והוא כולל: הקפצה של צוותים חיוניים, בעיקר צוותי טראומה, אורתופדים, כירורגים, מומחים לכלי דם, צוות סיעודי, אנשי טיפול נמרץ ומעבדות. תגבור המחלקה לרפואה דחופה (מלר"ד) ועוד. במקביל, מנהלת בית החולים ד"ר אסנת לבציון קורח, מנהל המלר"ד ד"ר גל פחיס ואני מפנים את המיון, את המטופלים אנחנו מעלים למחלקות או משחררים הביתה".
אבל ההיערכות הרב-מערכתית של בית החולים אורכת זמן, בינתיים אתם צפויים בכל רגע לקלוט נפגעים, איך מתגברים על זה?
"כל בעל תפקיד היה אחראי תחום. מי שדאגו לחלוקת אפודי מגן לצוותים, אנחנו שחילקנו את חלל המלר"ד לאתרים, לפי דרגת הפציעה: קל, בינוני וקשה. אנשי המעבדות שלנו הורידו לחדרי הטראומה צידניות מלאות במנות דם ובמוצרי דם שונים. במקביל מצופפים חולים במחלקות האשפוז, פותחים את מחסני החירום ומתגברים ציוד ומפנים את כל חדרי הניתוח".
מתי קיבלתם את ראשוני הפצועים וכיצד נערכתם?
"בשלב הראשון קלטנו פצועים שהגיעו בסבבי מסוקים, על היסעור 15 חיילים ועל הבלק הוק שלושה. המפונים בפינוי הראשוני היו פצועים קשה ואנוש. באחדים בוצעה החייאה ואת האחרים גלגלנו במהירות לביצוע ניתוחי חירום. במקביל, קלטנו פצועים מברזילי ומסורוקה. במהלך 24 השעות הראשונות מפרוץ המלחמה, טיפלנו ב-170 נפגעים ובמשך השבוע, הגענו לתפוסה של 280 פצועים".
ד"ר דניאל טרוצקי: "אז איפה הם, שאלתי אותו, הבן שלך ושני החברים שלו? בבגאז' הוא ענה. מיד הזעקתי צוות שלקח פרטים ופינה את הגופות. מה שלא אשכח אף פעם זה את המבט של האבא שהיה נחוש ובטוח כמי שעשה את הדבר הנכון"
מאותו יום של טבח נורא, יש איזו תמונת מצב אנושית שנחקקה בך ושאותה לא תשכח?
"בעקבות שיחה ממד"א על אדם שהגיע עם גופות בטנדר, יצאתי מחוץ למלר"ד, ראיתי מולי גבר בשנות ה-50 לחייו, נשען על טנדר ומעשן. ניגשתי אליו, אמרתי 'אני מבין שהם קשורים אליך'. הוא סיפר לי 'גם הבן שלי חגג במסיבת נובה ברעים וכששמעתי על הטבח שנעשה שם, החלטתי לנסוע דרומה כמה שיותר מהר ולפנות אותו. לפי השיחה האחרונה איתו, איתרתי את המיקום שלו אז הבאתי אותו וגם את שני החברים שלו'. לא הבנתי על מה הוא מדבר כי במושב ליד הנהג ישבה אשתו ולא ראיתי פצועים. אז איפה הם, שאלתי אותו, הבן שלך ושני החברים שלו? בבגאז' הוא ענה. מיד הזעקתי צוות שלקח פרטים ופינה את הגופות. מה שלא אשכח אף פעם זה את המבט של האבא שהיה נחוש ובטוח כמי שעשה את הדבר הנכון".
משרד הבריאות מרעיב תקציבית את בתי החולים ומונע מהם לקבל תקציב ריאלי. איך זה בא לידי ביטוי במיוחד זמן חירום?
"במלר"ד שלנו 67 מיטות. באירוע יוצא הדופן הזה, הסתדרנו כי קימבנו, אבל אין ספק שדרושה הרחבה משמעותית, הוספת מיטות ותקנים. עד שהרגולטור יעמוד במשימה הזו, אנחנו מגייסים כספים ולמעשה, נשענים על תרומות. דוגמה? את האתרים הממוגנים הקמנו כשמדינה מתקצבת חלק מכלל עלות הבינוי. כך שאם לא נבקש תרומות, לא יהיה לנו".
בקומה התת-קרקעית המוגנת, הקציתם מיטות לטיפול בחולים קשים. לפי מה נעשתה הבחירה, ומי הראשונים שהחלטתם להבטיח שם את שלומם?
"מדובר בסוגיה מורכבת ומסובכת, שלוותה בלא מעט דילמות והתנגדויות עד שקיבלנו את ההחלטה הלא פשוטה, שהראשונים שירדו הם מי שבזמן התראה לא יוכלו להגיע לממ"ד ולכן הם בתת-קרקע, וכל האחרים מעל הקרקע. גם חלק ממחלקות האשפוז וחדרי הניתוח לא ממוגנים".
במבט מהיר תפוסת הקומה התת קרקעית היא מקרב האוכלוסייה הגריאטרית. האם שקלתם להעביר אותם לשמואל הרופא הסמוך ואת הנדל"ן החיוני הזה להקצות לטובת יחידות טיפול נמרץ ועוד?
"גם שמואל הרופא אינו ממוגן ולכן לא יכולנו לשלוח לשם חולים. אבל באותו מתחם תת קרקעי הכשרנו גם אתר לחדר מוגבר, שיפעל כטיפול נמרץ וייתן מענה לעשרה פצועים בו זמנית. ולאחרונה אושר לנו למגן קומה נוספת בבינוי מהיר שיושלם להערכתי בקרוב. זו שעה קשה גם לבית החולים שמשרת בשגרה אוכלוסייה הטרוגנית שהמשיכה במקביל ללחימה לצרוך שירותי בית חולים. כבר ניהלתי אירוע רב-נפגעים ולא אחד אבל זו הייתה הפעם הראשונה שנאלצתי לפתוח את החלק האחורי של המלר"ד, ובכל זאת הוכחנו חוסן ועמידות ותסכול על כך שלא קלטנו פצועים נוספים".
איך התגברת על הגעגועים למבצעית ביחידה המיוחדת שבה אתה משרת במילואים?
"לא התגברתי ולכן באמצע השבוע הראשון, כשראיתי שהכול דופק ומתנהל פיקס, הגעתי לארבעה ימי מילואים בצבא".
